על הכפתור הקטן שרצה להיות גדול

תסתכלו שניה על ההקלטה הזו – במבט ראשון, יש פה עניין מאוד פשוט, המשתמש מזין במנוע החיפוש את הערכים אבל אז הוא נתקל במהמורה, הוא רוצה להקליק על כפתור החיפוש אבל בטעות עולה עם העכבר על האייקון של החיפושים האחרונים שפותח לו דרופ-און. כדי לחזור לכפתור, הוא מסיט העכבר, מחכה שהדרופ יעלם ורק אז הוא מסוגל להקליק על הכפתור ולהשלים את המשימה.

על הנייר, הפתרון ברור – צריך לבטל את פתיחת הדרופ ה-mouse over לטובת on click וככה זה לא יקרה שוב, המהמורה הזו תחסך ממנו והוא יוכל להגיע לכפתור החיפוש מבלי להתקל בהפתעות.

אממה, הייתה לי הרגשה שזה לא כל הסיפור.

ואז נזכרתי בחוק פיטס שאמר:

״הזמן הדרוש להשגת המטרה נגזר מהמרחק אליה ומהגודל שלה"

זה אומר שאלמנטים, בעיקר כפתורים, צריכים להיות:

  1. קרובים לאזור הפעילות של משתמש
  2. גדולים על מנת שניתן יהיה לבחור בהם בקלות

ואז זה נפל לי. נכון, ה-mouser over הזה מעצבן ובטוח שלא תורם להשלמת המשימה, אבל הוא לכשעצמו לא הבעיה. הבעיה היא אחרת – כפתור החיפוש, שהוא הכפתור שהכי חשוב במנוע החיפוש – קטן מדי. כדי להגיע לכפתור המשתמש צריך להתאמץ יותר וזה לא תמיד הולך לו, לפעמים התנועה של העכבר מהירה מדי והוא בורח לו, לפעמים תפיסת קשר-עין שלו לא כזה להיט. לא משנה מהי הסיבה, בסופו של דבר גודלו הקטן של הכפתור  מצריך מהמשתמש רמת דיוק גבוהה שבהעדרה היכולת שלו להשלים את המשימה נפגעת.

כדי לראות אם תחושת הבטן שלי הלכתי ובדקתי הקלטות נוספות, והנה, בול פגיעה. על ההקלטה השניה קלטתי את הוידאו הזה:

גם כאן המשתמש מפספס את הכפתור, ולא בגלל הדרופ. ההקלקה הראשונה שהוא נותן היא לא על כפתור החיפוש אלא משמאל לו, כשרק בפעם השניה הוא מצליח לבצע אותה כהלכה. וככל שהמשכתי לצפות בהקלטות נוספות כך ראיתי שההתופעה הזו חוזרת ונשנית.

אז מה המסקנות?

יש את התובנה הברורה של הגדלת הכפתור. זה ברור מאליו.

יש גם את התובנה שלפעמים התשובה הנכונה היא לא בהכרח המובנת מאליה, שיש מקרים שבהם מלאכת התחקור היא מורכבת יותר ממה שנדמה ומצריכה הסתכלות מעמיקה יותר. במקרה הזה, היה קל להשלים עם העמדה שכל מה שצריך זה לבטל את ה-mosuer over שפותח דרופ-דאון, אבל ת׳כלס זה לא היה הדבר הנכון לעשות. מה שכן היה צריך לעשות להבין ששמישות היא תהליך שרשרת ושיש מקרים שבהם צריך לנבור פנימה כדי למצוא את הבעיה האמיתית.

התובנה הכי חשובה, שאותה ניסיתי להעביר הלאה בחברה, היא שמספרים זה לא הכל. לכן המשמעות של המחקר הקצר הזה חורגת מכפתור החיפוש והיא חשובה במיוחד בחברה וב-stake holders שמורגלים למדוד הצלחה במדדי אנליטיקס והמרה. במקרה שלנו, למשתמשים אין מקום אחר (לפחות לא כרגע) לחפש דירות ולכן הם בהכרח יסתדרו וימצאו את כפתור החיפוש. זה אומר שהמספרים (כמות ההקלקות) לא מציגים פגיעה ירידה בביצועים ואז כולם מבסוטים לאללה, הנה, העלנו עיצוב חדש, אין ירידה בחיפושים – בינגו, קיבלנו מה שרצינו.

כשהצגתי את המחקר הקצר הזה אחת התגובות שקיבלתי הייתה ״וואו, כזה מחקר עוד לא היה אצלנו״. מעבר לכך שהיה כיף מאוד לקבל פידבק כזה, המחקר הזה העלה בפני מקבלי ההחלטות את ההבנה שנכון, אמנם על הנייר הכל ״תקין״ אבל בפועל הדרך של המשתמש להשיג את המטרה מלווה בקשיים שפוגמים בחוויה שלו. לראשונה, באמצעות ההקלטות, המשתמש קיבל פנים – הוא חיפש, גלל, הקליק, פתח וסגר. הוא חש, גם אם לאלפית שניה, תחושת תסכול. הוא עבר תהליך. אז מה זה אומר עלינו אם אנחנו מציעים לו חוויה עמוסה בחיכוכים ומהמורות?

השמיעו קול :)