מי אני?

אז מי אתה בעצם?

השאלה הזו תמיד מזכירה לי את הקטע המעולה הזה בשלאגר כשגילה האלמנה שואלת את פוקסמן ושוקי חפציבה מי הם:

אז אני יוני, גר בגבעתיים, נשוי לאביטל ואבא לאייל ואלונה.
בעל תואר ראשון במדע המדינה ויחסים בינלאומיים מהאוניברסיטה העברית ובעל תואר שני בהצטיינות בלימודי מידע מבר-אילן. על עבודת התזה שלי, שעסקה בפוליטיקה של הפרטיות בפייסבוק, קיבלתי 100 🙂

אני עובד ביד 2 כמומחה בחווית משתמש ומוצר, אחראי על התכנון והאפיון של המוצרים העתידיים של החברה. חוץ מזה אני גם מלמד במחלקה ללימודי מידע בבר-אילן, מעביר קורס ״חווית משתמש ומערכות ניהול תוכן״ לתלמידי שנה שלישית במסלול לטכנולוגיות מידע.

איך הגעת לזה?

במקרה.

ב-2007, בעבודה הקודמת שלי, נתבקשתי לתכנן אתר חדש למרכז הארצי לבחינות והערכה. דבר הוביל לדבר והנה, זה נהיה המקצוע שלי.

לסטודנטים שלי אני אומר שהיה לי את המזל להתחיל כשהיו רק מסכי 17׳ כי אז היה צריך לדאוג רק לדסקטופ ברזולוציה של 1024. רזולוציה אחת וזהו. עכשיו, שיש אלף ואחד גדלים ופלטפורמות שצריך לקחת בחשבון זה נהיה חתיכת סיפור.

למה הבלוג הזה פתאום? למה לא פורטפוליו?

כי לאורך הזמן הבנתי שהתהליכים חשובים לא פחות מהתוצאה הסופית. בכלל, זו לא חוכמה להעלות צילומי מסך של אפיונים ועיצובים ולהגיד – זה אני עשיתי. מה שמעניין הוא המסלול, הדרך שעברתי עד שהגעתי לתוצאה הסופית. ֿֿ

וגם, לא כל התכנים שאני מתכוון להעלות לכאן רלוונטים לפורטפוליו. אני רוצה להעלות קישורים לדברים שקראתי, מסקנות שהסקתי, תובנות שרכשתי. לכל אלו פורטפוליו פחות מתאים. אני מאוד מקווה שהנסיון זה ילך כמו שצריך ושאצליח להתמיד בו. לא פשוט לתחזק בלוג עם עבודה וילדים וקניות בסופר ושיעור ספורט פעמיים בשבוע ופלייסטיישן (לעיתים רחוקות, נשבע).

מה עוד לבינתיים?

כלום.
שנתחיל?